הימים כמו מחול החרבות
או כמו גשם הקונפטי
למשל: זאתי שם, עם הגומות
בטח כבר לא תאהב אותי
פעם לי זה גרם לדיכאון
ועכשיו לא צובט בלב:
אין דבר: גם אני, בבוא היום,
בה לבטח לא אתאהב
תצ'זבט, הנוסע, עד מחר -
וידוייך שווים פרוטה!
כמה בירה הולנדית בתוך -
כבר ניחשתי, עזוב אותה!
את סיפור החיים המדיר שינה
נא לשמור לגלגול הבא.
מה אכפת שאתה מקרית שמונה?
פעמיים קריית ארבע.
לא כדאי לעשות חשבון פשוט
ואחר כך להיכנס?
או חינוך מיוחד מהילדות
מלמד לבנות על הנס?
בויכוח תמשיך, אם זה הקו,
עם הטבע לריב תוסיף!
כבר הבנתי: אתה - בחור זהב
בטח כלום אהיה בשבילם!
כן, החשיך בחלון - רק אל תגיד
ששרפנו את הגשרים
זה אורות הרכבת הלילית
בערו - ונעלמים
אך לרוץ כעת בכיוון הופכי
כדי לראות את אותה זריחה
לא נוכל כבר - לא אנוכי-כי-כי,
כל שכן - לא אתה-תה-תה
הנה עוגן, מכל פלדה חזק.
כמה צח האוויר בליל!
המסלול בקווקוו מואר נמשך
וחודר אל הערפל
הוא דועך אי שם, בקרחים שבין
הקווים הממוספרים:
זהו ג'ונגל, שבו אף נפש אין
( כמובן - אותי לא סופרים )
והיכן שהצליחו להפוך
את "אף פעם" ל"שום מקום" -
משמיעה מלמעלה שיר ארוך
מקהלה של כוכבי מרום
ברכתם אותה השירה נושאת -
בה אין צורך לי כלל, אמנם,
אין דבר - גם אני, בבוא העת,
אך הכסף תמיד עדיף.
|
Новости
Чаты
88:88 
