Архив

   שיר רוח הרפאים

בְּמִשְׁפַּחְתִּי
אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי
סִפּוּרֵי רְפָאִים
וּבָהֶם לֹא הֶאֱמַנְתִּי כְּשֶׁהָיִיתִי בַּחַיִּים
וְעַתָּה, בְּמִסְתּוֹרִין,
נַעֲשֵׂיתִי בֶּן-חוֹרִין,
בֵּין קַרְנֵי-הַכּוֹכָבִים חָפְשִׁי לָנוּעַ;
אַךְ, לַמְרוֹת שֶׁאֵין לִי לֵב,
יֵשׁ וְרַעַד בִּי חוֹלֵף:
גַעֲגוּעַ?

אָז
אֲנִי
צוֹנֵחַ מִלְּמַעְלָה,
בָּהִיר כְּכוֹכַב-שָׁבִיט
אֶל הַבַּיִת שֶׁיָּדַעְתִּי, לַחָצֵר הָאֲחוֹרִית.
לֹא יַטִּיל גּוּפִי שׁוּם צֵל
עֵת אֶעֱמֹד וְאֶסְתַּכֵּל
עַל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת בֵּין עַרְבַּיִם;
אָז אֶחְמֹק אֶל הַמַּרְתֵּף,
וּבַלַּיְלָה אֶתְגַּנֵּב
אֶל הַבַּיִת.

אֲנִי
חוֹדֵר
בַּחֲרִיצֵי הַדֶּלֶת וְדֶרֶךְ תְּרִיסֵי הַחַלּוֹן
וְיוֹדֵעַ שֶׁאֶמְצָא אוֹתָךְ יוֹשֶׁבֶת בַּסָּלוֹן
וְאֶת עַצְמִי מַבָּט מֵישִׁיר
מִתְּמוּנָה שֶׁעַל הַקִּיר –
אַתְּ יוֹשֶׁבֶת וְצוֹפָה בָּהּ בְּלִי לָדַעַת
שֶׁאֲנִי עוֹמֵד מִשְּׂמֹאל,
יָד מוֹשִׁיט – וְלֹא יָכֹל
בָּךְ לַגַּעַת.

אֵינִי
יָכֹל
לְהִשָּׁאֵר לְמַעְלָה –
דְּמוּתֵךְ מַטְרִידָה זִכְרוֹנִי,
כְּאִלּוּ רוּחַ-הָרְפָאִים זוֹ אַתְּ, וְלֹא אֲנִי.
לֹא-נִרְאֶה וְלֹא-נִשְׁמָע,
אַךְ חוֹשֵׁק בָּךְ עַד אֵימָה
אַמְתִּין שָׁנִים לָרֶגַע בּוֹ מֵעֵבֶר לַדְּמָמָה
אַתְּ תִּמְצְאִי אוֹתִי – וְאַתְּ, כָּמוֹנִי, נְשָׁמָה –
וְלָרִאשׁוֹנָה אֶשְׁמַע אוֹתָךְ צוֹחֶקֶת;
אֶת כְּתֵפַיִך אֲחַבֵּק
וּבְיַחַד נִתְרַחֵק
אֶל הַשֶּׁקֶט.

29.08.1989