Архив

                         רומנס

אשמת גורל עיוור, בכלל לא מנחמת.
מדוע שוט שלו מצליף בי עוד ועוד?
אל תעזבני שוב, הו תקוותי קוסמת.
שירי לא הסתיימו, אני חייב לשרוד.

אך ליל חשוך שולט, שלטון רחב ידיים.
השחר רק היכן שמחייכת את.
אל תעזבני שוב תקווה יפת עיניים,
הגם שבצעיף הדר פניך הסתרת.

את נצחונו של אור, עדיין לא הבטחתי.
לו כוחותיי ירבו, כי מילותיי לשווא.
אל תעזבני שוב, תקווה שכה אהבתי.
עוד לא ביקשתי כפי שמבקש עכשיו.