Гейзель Зеев(Владимир)

חֲלִיפָתִי בְּצֶבַע חַקִי
כְּמוֹ הַמַדִים מִמַחְסָנָאי
עַל הַבִּימָה כַּעֵת שלוֹשתֵנוּ:
אֲנִי, גִיטָרָה וְשִירִי

אוּלָם כּוּלוֹ שרוּי בְּבֶכִי
זְה לֹא בִּגְלַל כִּשְרוֹנוֹתָי
וְלֹא אִכְפָּת לָהֶם מִמֵנִי -
מְרַחֲמִים הֶם עַל עַצְמָם

אַז תְבַכּוּנִי, תְבַכּוּנִי
כֹּל עוֹד נוֹתר עַל מַה לִבְכּוֹת
כֹּל עוֹד מַחְזִיק אֲנִי גִיטָרָה -
וְלֹא רוֹבֶה אֶם־שֵש־עֶשְׂרֶה

כְּאִילוּ מְחַכָּה לִי דֶרֶך
וְזוֹהִי מְסִיבַּת פְּרֵידָה:
חֲלִיפָתִי בְּצֶבַע חַקִי
כְּמוֹ מַתָנָה מִמַחְסָנָאי

На мне костюмчик серый-серый,
совсем как серая шинель.
И выхожу я на эстраду
и тихим голосом пою.

А люди в зале плачут-плачут —
не потому, что славен я,
и не меня они жалеют,
а им себя, наверно, жаль.

Жалейте, милые, жалейте,
пока жалеется еще,
пока в руке моей гитара,
а не тяжелый автомат.

Жалейте, будто бы в дорогу
вы провожаете меня...
На мне костюмчик серый-серый.
Он весь — как серая шинель.