Ольман Арье

ישנים - השקט ובטח -
אנשים לפני זריחה,
עיצבון, צרה וכעס
לא יפריעו למנוחה;
כל הדאגות של אמש
מאִתם שינה שטפה:
כל גבות קודרות הישירה,
בשלוה פנים עטפה.

ביטחון, קורת הרוח
בתנוחה השאננה;
אך אולי נשאר לו קמט
בשפתיים בפינה;
העקב הזה - ממה הוא?
ובמה סודו טמון?
שמא מחסרון האושר,
שמא מעודפי מצפון?

פני אדם ישן הביטה
קודם דמדומי חמה:
כה גדושה נפשו עדיין
באורה, בנחמה!
הס, שעון, אל תעורר נא,
יום המעש אל תקדים!
תן לזון מהם עיניים -
הם נמים כמו ילדים!

Как спокойно, как красиво
На рассвете люди спят,
Будто нет и не бывало
Огорчений и утрат;
Все вчерашние заботы
Разом смыл блаженный сон:
Брови хмурые расправил
И морщины сгладил он.

И доверьем, и покоем
Дышит каждая черта;
Только, может быть, осталась
Складка горькая у рта;
Этот след неизгладимый,
Отчего она - Бог весть:
Оттого ль, что счастья нету, нету,
Оттого ль, что совесть есть?

Посмотри на человека
В сонной утренней тиши:
Сколько в нём тепла и света
Нерастраченной души!
Погоди звенеть, будильник,
Придержи идущий день!
Дай ещё налюбоваться
На людей, как на детей!