Ольман Арье

          אורות המדורה בתחתית הגבעה

אורת המדורה בתחתית הגבעה,
ניחוש ומישוש של הדרך...
צעדתם בלילה – האם לטובה?
כי כאן – קל יותר לעין ערך.

ולמה תחליף את ביתך – בתלאות,
ייאוש וזעה וצלקת?
ואיזה תוחלת עיניך רואות
אחר הגבעה המרוחקת?

באופק עולים רכסים חדשים,
עדיף המסלול על היעד,
ואל תחפש מטמונים חדשים:
תמצא אוצרות בכל צעד.

זַכּות המבוע, אורת המדורה,
הזמן – הקמצן ללא חסד,
וזה ששולט על בודד וחברה,
אותו השפה לא תופסת.

Костер у подножья зеленой горы.
Тропа -- наугад и наощупь...
Кому эта радость -- ночные костры,
И разве остаться не проще?

И ради чего ты оставил свой дом --
Отчаянья, ссадин и пота?
Что могут увидеть глаза за горбом
Последнего, дальнего взлета?

Пусть новые горы взойдут за хребтом --
Движенье дороже итога,
И дело не в том, что отыщешь потом,
А в том, что подарит дорога.

Тепло костерка, чистоту родника,
Скупое, нещадное время
И то, что не названо словом пока,
Но властно над каждым и всеми...