תם הזמן לויכוחים ומלל,
מבטים מאוכזבים וכעס.
שם בים האגדי הסמל –
בריגנטינה מרימה את המפרש.
רב חובל – הוא מחכה עדיין
לעלות אותנו לסיפון.
אז נפתח בקבוק ישן של יין
ונפליג מבלי לדעת כיוון.
כן, נרים כוסות לכבוד האומץ
ולרוח ים ושוטטות !
תחת דגל החרות שב קומץ
גיבורים מסיפורי ילדות.
בשמחה, בעצב ובסבל
רק זיכרו, שמעולם לא נָס
שם, בים האגדי הסמל –
בריגנטינה מרימה את המפרש.
Надоело говорить, и спорить,
И любить усталые глаза...
В флибустьерском дальнем синем море
Бригантина поднимает паруса...
Капитан, обветренный, как скалы,
Вышел в море, не дождавшись нас...
На прощанье подымай бокалы
Золотого терпкого вина.
Пьем за яростных, за непохожих,
За презревших грошевой уют.
Вьется по ветру "веселый Роджер",
Люди Флинта песенку поют.
Так прощаемся мы с серебристой,
Самою заветною мечтой,
Флибустьеры и авантюристы,
Братья по крови горячей и густой.
И в беде, и в радости, и в горе
Только чуточку прищурь глаза, -
В флибустьерском дальнем синем море
Бригантина поднимает паруса.
1937