לא עד כדי כך גבוהים עִשֹבי הַשְכִיחָה
שֶלְהַגן יוכלו עלינו מעצמנו
בשתי גדות של הנהר עוברות דרכינו
אתה מביט בי ואני מביט בך
נהר הזמן שלאורכו שני השבילים
אינו עוצר – וגם אנחנו, אף לרגע...
זוכרים אישה שמחדשת בנעוריה
בעוד שאנו נשארים אותם זקנים
הערפל בסתיו מפריע לחצות
בחורף – קרח מסוכן, אם כי יפה שם
אביב נחמד יותר – אך יהרוס כל גשר
נותר לקיץ לחכות ולחכות...
Борису Валерштейну D6/9- E7 Am-Am6
Не выше пояса забвения трава
Dm7 G7 Gm6-A7
Как друг от друга нас дела оберегали.
Dm7 G7 Gm6-A7
А мы идем себе своими берегами
Dm6 E7 F(Am7)
И друг от друга глаз не можем оторвать.
А мы идем себе вдоль времени реки
Тропинка катится, то круче, то положе
И наши женщины становятся моложе,
А мы с семнадцати все также старики.
Река осенняя, туманная река,
Мила зима, да лед то треснет, то подтает
Милей весна, да только жаль мосты сметает
Лишь летний брод, да не видать его пока.
1977