גנרל ביקש מבַּרד, נניח,
להמציא איזה חרוז ל"בּוּנקר"
בַּרד ימצא חרוז כזה לבטח
אם ביקש ממנו גנרל.
אם לגנרל הברד יציע
להשליך לים תותח או שניים
יקבל תשובה: "בכיף, חביבי!
רק שיש לי מַרשַל מנוּבל..."
מה לגנרל כל כך מפריע?
ברד יכול להסתלבט בטוח
לא רק איזה ארגונים "מטעם" -
אין אפילו מַרשַל מעליו
שעל צווארו יושב שנים עם
מלך, תקנון, תותח או שניים
ולברד – רק אל שבשמיים
ומצפון... וגם הגנרל
Если генерал попросит барда,
Скажем, подобрать другую рифму,
Бард ее, конечно же, подыщет,
Раз об этом просит генерал.
Если ж бард предложит генералу,
Скажем, бросить в море пару пушек,
Тот ответит: "Я б со всей душою,
Да скотина-маршал не велит".
Что же так служивого тревожит?
То, что бард послать по пьянке может:
Ладно, только б творческих союзов -
Нету даже маршала над ним.
Тот себе сидит на генерале
С верой, да царем, да парой пушек.
А у барда - только Бог, да совесть,
Да один знакомый генерал.
12 - 29 мюля 1993