ממכות הכפיים נחרשתי,
התעוורתי מרוב חיוכים,
ממבול הסימפוניות תשתי
ומכל חקייני ציפורים!
כל חיי במעיים ניפיתי
את הצליל הטהור בשבילכם...
דום! הנה היחיד לו ציפיתי,
שעליו רק הייתי חולם!
זה שנים דרכי לחשו על כוכבים,
על יופייה של הדממה היו צורחים,
על מסור אחד ניגן, ניסר את צווארי -
ולכולם הגברתי קול, הגברתי קול אני!
את שירו מתוך חנק משמיע
הוא לחוץ, עמו שוטר על הכביש.
ואל פיו הרטוב, הזיע
מתארך צווארי הגמיש!
ולפתע... מאיפה הנופת
שמפיך יוצאת, בן אדם?
זה לא שיר, זאת דובשת הטינופת!
תעצור בעדו, האולם!
זה שנים דרכי לחשו על כוכבים,
על יופייה של הדממה היו צורחים,
על מסור אחד ניגן, ניסר את צווארי -
ולכולם הגברתי קול, הגברתי קול אני!
בתקווה שיבוא נס ממעל
אנוכי מתנדנד על רגלי
כששופך הוא את ליקר הרעל
בגרוני שלי, החשמלי!
בכל פשע אותי תאשימו –
אף מילה לא אוציא מהשיר
כמה שקר כואב! – אך תבינו:
המקצוע שלי – להגביר!
זה שנים דרכי לחשו על כוכבים,
על יופייה של הדממה היו צורחים,
על מסור אחד ניגן, ניסר את צווארי -
ולכולם הגברתי קול, הגברתי קול אני!
ונתתי צרחה מיבבת!
הוא עצר... אך הרגשתי מהר
איך ידו את גרוני מסובבת –
והוחלפתי אני באחר!
האחר – שבוודאי לא יפריע,
שהוברג בדיוק במקומי
ואת כל כוחותיו הוא ישקיע
שהשקר יזרום לו חופשי!
הנרתיק השחור – שם הושכבנו
חצובה, האחר ואני
הם סיפרו לי – עד כמה שמח הוא
כשראה שהחליפו אותי ...
Я оглох от ударов ладоней,
Я ослеп от улыбок певиц,
Сколько лет я страдал от симфоний,
Потакал подражателям птиц!
Сквозь меня многократно просеясь,
Чистый звук в ваши души летел.
Стоп! Вот тот, на кого я надеюсь,
Для кого я все муки стерпел.
Сколько раз в меня шептали про луну,
Кто-то весело орал про тишину,
На пиле один играл - шею спиливал,
А я усиливал, усиливал, усиливал!...
На низах его голос утробен,
На верхах он подобен ножу.
Он покажет, на что он способен,
Ну, и я кое-что покажу.
Он поет задыхаясь, с натугой,
Он устал, как солдат на плацу.
Я тянусь своей шеей упругой
К золотому от пота лицу.
Сколько раз в меня шептали про луну,
Кто-то весело орал про тишину,
На пиле один играл - шею спиливал,
А я усиливал, усиливал, усиливал!...
Только вдруг... Человече, опомнись!
Что поешь? Отдохни, ты устал!
Это патока, сладкая помесь!
Зал! Скажи, чтобы он перестал!
Все напрасно - чудес не бывает,
Я качаюсь, я еле стою.
Он бальзамом мне горечь вливает
В микрофонную глотку мою.
Сколько раз в меня шептали про луну,
Кто-то весело орал про тишину,
На пиле один играл - шею спиливал,
А я усиливал, усиливал, усиливал!...
В чем угодно меня обвините,
Только против себя не пойдешь.
По профессии я - усилитель.
Я страдал, но усиливал ложь.
Застонал я - динамики взвыли,
Он сдавил мое горло рукой.
Отвернули меня, умертвили,
Заменили меня на другой.
Сколько раз в меня шептали про луну,
Кто-то весело орал про тишину,
На пиле один играл - шею спиливал,
А я усиливал, усиливал, усиливал!...
Тот, другой, - он все стерпит и примет.
Он навинчен на шею мою.
Нас всегда заменяют другими,
Чтобы мы не мешали вранью.
Мы в чехле очень тесно лежали:
Я, штатив и другой микрофон,
И они мне, смеясь, рассказали,
Как он рад был, что я заменен.
1971
Новости
Чаты
88:88 
