Крупицкий Александр

             בגן העיר

לאחר גשמים התרומם רקיע
כּחֹל המים – עז, הדשא הוא כסוף.
מבמת הגן מנגינה המריאה
המנצח גם משתוקק לעוף.


ונשים יפות, הן היום אִתָנו,
ועצי שיטה – שוב הם בלבלוב,
הגורל אולי שוב יפגיש אותנו
ליד במת הגן לצלילי אבוב.


כן זוכר אני, מימים עברו,
תזמורות נגנו טרם מלחמות
אך היכן עכשיו חברים ששרו
רק השיר נודד בין הסמטאות.


העבר שלי מהדהד בקצב,
שלמרות שנים חיי בתוך לבי
המנגינה ההיא מהולה בעצב
נשפכה לדם ואוחזת בי.

После дождичка небеса просторней,
Голубей вода, зеленее медь.
В городском саду флейты, да валторны.
Капельмейстеру хочется взлететь.

Ах, как помнятся прежние оркестры,
Не военные, а из мирных лет.
Расплескалася в уличках окрестных
Та мелодия, а поющих нет.

С нами женщины, все они красивы,
И черемуха - вся она в цвету.
Может жребий нам выпадет счастливый,
Снова встретимся в городском саду.

Но из прошлого, из былой печали,
Как не сетую, как там не молю,
Проливаются черными ручьями
Эта музыка прямо в кровь мою.