Клячкин Евгений

             שיר סתיו צועני

סתָיו חוזר מידי שנה
במצעד בטוח,
ורועדת נשמה
כעלה ברוח.

הטיפות קופצות מהר,
צפה עיר במים.
כנראה לא התבהר
גם בצהריים.

כך יצא שמֵשלמים
על חשבון כפליים.
גם הבוץ מגלגלים
על המכנסיים.

גשם את ראשך ירטיב,
תעלול קבוע.
והאם יחזור אביב –
כלל אינו ידוע.

אל פונדק להימלט,
לבקש כוס יין.
מי בחוץ שם משוטט?
לא רואים עדיין.

גם עם אלה גנבים,
אין לאן לברוח.
דע עם מי היום שותים,
ובמי לבטוח.

שחר מתקרב לאט,
חשכה לא תמה,
לא אשאל מאיפה את,
לא אשאל בת כמה.

גשם על הגג ממטיר.
במקצב פרוע.
והכל נשמע סביר,
רק נראה גרוע.

Мучит голову рассвет -
Осень год за годом.
Нету дня и ночи нет -
Славная погода.

    Капли скачут на стекле -
    Городские шутки!
    Ах, не будет ли светлей
    Днем хоть на минутку.

Год ли, день ли - так сошлось:
Все по счету платишь.
Даже брызги от колес -
Все летят на платье.

    Не промажет ни одна -
    Все сполна досталось.
    Да была ль в году весна? -
    Сроду не бывало.

Завести коня во двор,
Запереть ворота.
Кто там бродит - гость иль вор -
Думать неохота.

    А подумать - все равно,
    Все равно - сворует,
    Оглянись, с кем пьешь вино?
    Кто тебя целует?

Мучит голову рассвет.
Что ж, рассвет и только.
Не спрошу: "Вам сколько лет?"
"Осеней вам сколько?"

    Ночь проходит. По земле
    Капли бьют цыганку.
    Вроде, стало веселей,
    Только наизнанку.

сентябрь 1978